פסק-דין בתיק ת"א 6076/04

תובענה למתן חשבונות ללא חיוב כספי בנוגע להפעלת תחנת הדלק "אורה" המצויה בכניסה למושב אורה בירושלים (להלן: "תחנת הדלק").

רקע עובדתי

1.      בין התובעת - אורה מושב עובדים (להלן: "אורה") לבין נתבעים 1-2             (להלן: "בלסקי") נחתם חוזה ביום 1.12.85 (להלן: "החוזה") שעניינו שותפות עסקית להקמת והפעלת תחנת הדלק במקרקעי המושב. הוסכם כי אורה תעמיד לרשות השותפות את המקרקעין, ומנגד בלסקי, שהינם בעלי נסיון בשוק הדלק, ישקיעו ויגייסו את המימון הדרוש ויפעלו להקמת התחנה והפעלתה כאשר אורה תהא זכאית למחצית מרווחי הפעלת התחנה.

ביום 5.1.89 נחתם חוזה בין אורה ובלסקי מצד אחד ("מקבל הזיכיון") ובין הנתבעת 3 מצד שני (להלן: "הסכם הזיכיון"). על פי הסכם הזיכיון, התחייבה אורה להעביר לנתבעת 3 (להלן: "דלק") את זכויותיה במקרקעין, ודלק התחייבה להעמיד לרשות אורה ובלסקי את המוניטין שלה על ידי מכירת מוצרים תחת סימניה המסחריים ולהרשות לתחנה לשווק מוצריה על ידי הצטרפות לרשת תחנות דלק. אורה ובלסקי התחייבו לרכוש את כל המוצרים הדרושים להפעלת תחנת הדלק, אך ורק מאת דלק, במישרין או באמצעות סוכן.

2.      בתביעתה טוענת אורה כי רכישת ואספקת מוצרי הדלק לתחנת הדלק, בוצעה על ידי בלסקי או חברות אשר לבלסקי שליטה בהן. בשל כך, זכתה בלסקי לטובות הנאה כספיות - הנחות, עמלות, אשראים, מבצעים וכיוצ"ב, אותם קיבלה במישרין, או בעקיפין, מחברת דלק, עליהם לא דיווחה בלסקי למרות שעל פי ההסכם, אורה זכאית למחצית מכספי ההטבות. אי לכך, ביקשה אורה בתביעתה לקבל מבלסקי את מחירוני הדלק לזכיינים בצירוף גובה העמלות מעת תחילת הפעלת תחנת הדלק, כמויות מוצרי הדלק אשר נמכרו לתחנת הדלק על פי הסכם הזיכיון במועדים הרלוונטיים ופירוט כל כספי ההטבות אשר ניתנו לבלסקי במסגרת היחסים העסקיים שבין דלק לבלסקי כספקי מוצרי הדלק לתחנה. כן ביקשה אורה לקבל את פירוט המכירות שנעשו ללקוחות מועדפים ופירוט הזיכויים שנתנה דלק לבלסקי בגין מכירות אלה, פירוט כל הסכומים ששולמו על ידי דלק לבלסקי עבור ייזום, כיסוי הוצאות, החזרי עלויות וכיוצ"ב, בקשר לתחנת הדלק. לבסוף ביקשה אורה למנות רואה חשבון כחוקר כדי לבדוק את החשבונות המבוקשים וליתן דו"ח מפורט בגינם.

לציין, במהלך כל שנות הקשר בין הצדדים הגיש בלסקי לאורה דוחו"ת כספיים ועל בסיסם נקבע הרווח (לחלוקה) של התחנה.

3.      על פי ההלכה הנוהגת בתביעות למתן חשבונות, נוהל הדיון בשני שלבים. בשלב הראשון, נדונה השאלה באשר לזכותה של אורה לקבלת החשבונות. בין הצדדים לא היתה מחלוקת באשר לזכותה של אורה לקבלת החשבונות מאת בלסקי, והשאלה שעמדה לדיון היתה זכותה לקבלת חשבונות מאת דלק. ביום 6.12.04 ניתנה החלטה על ידי בית משפט זה, בה נקבע כי אורה זכאית לקבל חשבונות גם מאת דלק וזאת לאור מערכת היחסים המיוחדת אשר באה לידי ביטוי בחוזים שנכרתו, ולאור קיומה של עילת תביעה לכאורה העומדת לאורה.

בהתאם להחלטה הגישו בלסקי תצהיר ותצהיר משלים מטעם רואה חשבון יעקב ירוסלביץ (להלן: "ירוסלביץ"), המשמש כרואה חשבון של בלסקי בנוגע לעסקיהם השונים, וביניהם גם תחנת הדלק. כן הוגש תצהיר של צבי בלסקי - נתבע מס' 1 (להלן: "צבי בלסקי"). מטעם חב' דלק הוגש תצהיר של יוסי צדיק - מנהל המחלקה הכלכלית של חברת דלק (להלן: "צדיק"). מטעם התובעת הוגש תצהירו של יגאל אבדר - יו"ר ועד מושב אורה (להלן: "אבדר").

משהוגשו התצהירים בצירוף הדוחות הכספיים המתייחסים לשנים 1996-2003, נותרה לדיון השאלה, האם החשבונות שהוגשו נאותים.

טענות הצדדים

4.      המחלוקת מתמקדת בעיקרה בסוגיית המסמכים שלא הוגשו, או הפרטים שלא צויינו, ולא באלה שהוגשו, או צויינו.

טענות אורה הינן בשלושה: האחת, נוגעת לאי מסירת מידע מלא ונאות בנוגע לחוזים שנחתמו בין בלסקי לדלק, על פיהם שילמה דלק לבלסקי כספי הטבות. לטענתה, כספי ההטבות שניתנו לבלסקי במסגרת יחסיה כספקית של דלק לא נכללו בדוחו"ת הכספיים. השניה, נוגעת לאי מסירת מידע מלא בנוגע לכמויות הדלקים שסופקו לתחנת הדלק, או שנמכרו בה. לטענת אורה, על כמויות הדלקים ניתן ללמוד מהמקורות הבאים: תעודות המשלוח ממסוף הדלק, תעודות הקבלה המונפקות בתחנת הדלק, הדוחו"ת היומיים הידניים והדוחו"ת הממוחשבים המופקים מהמחשב המצוי בתחנה. לטענת אורה, קיימות אי התאמות בין הדוחו"ת השונים באופן המצדיק קבלת המסמכים המקוריים. השלישית, נוגעת להסכם שכירות אשר נחתם בין בלסקי לדלק בנוגע לתחנה ללא ידיעת אורה. לטענת אורה, בעקבות צו לגילוי מסמכים ספציפיים אשר ניתן על ידי בית המשפט, נתגלה לה לראשונה כי קיים הסכם בין דלק לבלסקי מיום 26.6.98 (להלן: "הסכם דלק - בלסקי"). מההסכם עולה, כי בין בלסקי לבין דלק נחתם זכרון דברים מיום 10.1.97 (להלן: "זכרון הדברים") בקשר לתחנת הדלק ותוספת לזכרון הדברים מיום 2.2.97 (להלן: "תוספת לזכרון הדברים"). מהסכם דלק -בלסקי עולה, כי נקשרו קשרים עסקיים בין צבי בלסקי לדלק, שעיקרם השכרת תחנת הדלק לחב' דלק, ועל כך אין חולק. לטענת אורה, לא רק שדבר כריתת חוזה בלסקי - דלק לא הובא לידיעתה, אלא שאף לא הועברו לה מחצית כספי השכירות בהתאם לחוזה. עיון בזכרון הדברים ובתוספת לו נחוץ על מנת לעמוד על כל התמורה שהובטחה לבלסקי עבור השכירות, שמא ישנן הטבות נוספות להן זכתה בלסקי, מלבד לדמי השכירות, שלא בא ביטוין בחוזה. ובאשר לטענות הנתבעים כי ההסכם אינו פוגע באינטרסים של אורה, או בזכויותיה הכספיות, דינן להידון לכל היותר במסגרת התביעה הכספית ואין בהן כדי לשלול מאורה את זכותה לקבלת המידע.

5.      לטענת בלסקי, תביעתה של אורה חורגת מגבולות ההסכם שבין הצדדים ומטרתה לקבל מידע הנוגע לשאר עסקיה של בלסקי בתחום הדלק על מנת להפעיל לחץ בלתי הוגן על בלסקי בפירוק השותפות. לגופו של עניין - טוענים בלסקי, כי כל ההטבות שניתנו על ידי דלק לתחנה נכללו בדוחותיה הכספיים. על פי הסכם הזיכיון, שיקול הדעת בבחירת ספק הדלקים נתון לבלסקי בלבד. חברת צבי בלסקי שיווק דלקים ושמנים בע"מ (להלן: "החברה") נקבעה כספקית הדלק לתחנה מלכתחילה, ואורה ידעה על כך במשך כל שנות ההתקשרות, ולעובדה זו אין השפעה כלשהי על רווחיה של התחנה. הטבות או עמלות ששולמו לחברה כעמלות שיווק של הדלק, סופקו לה "בכובעה" כספקית הדלק ולא "בכובעה" כמפעילת התחנה, ומדובר בעמלות אשר היו ניתנות גם לכל סוכן אחר. מעבר לכך, מחיר הדלק לתחנה אינו מושפע מגובה העמלות והוא למעשה מושפע רק ממחירון חברת הדלק, שהינו מחיר אחיד לכל התחנות הפועלות תחת סימלה של אותה חברה. שאר ההטבות שהוענקו לתחנה על ידי דלק קיבלו ביטוי מלא בדוחו"ת הכספיים שנמסרו לאורה. באשר לזכרון הדברים ולתוספת לו, הרי שאלה אינם נוגעים לאורה כלל. השכרת תחנת הדלק לדלק נעשתה במסגרת הסכמה רחבה יותר בין בלסקי לדלק, לפיה ימסור בלסקי לדלק למשך תקופה קצובה את כלל פעילותו בישראל בשיווק ומכירת מוצרי הדלק והיא אינה נוגעת לתחנה זו או אחרת. ההתייחסות הספציפית לתחנת דלק אורה מתמצית באזכור, לפיו דמי השכירות שישולמו לבלסקי עבור התחנה יהיו בסך 6,000$ לחודש. הסכם בלסקי - דלק לא נועד אלא לאפשר להוציא אל הפועל את העסקה הכוללת מבלי לשנות את ההתקשרות היסודית בין אורה לבלסקי. לפיכך, נקבע בהסכם בלסקי-דלק, כי תחנת אורה תוצא מהעסקה הכוללת באופן שבלסקי יהיה מפעילה כבעבר תמורת דמי הפעלה שישלם בלסקי לדלק, ובפועל יחסי בלסקי- אורה לא השתנו. מעבר לכך, על פי החוזה, זכאית אורה למחצית הרווחים שמקורם מהפעלת התחנה, ואין לומר כי דמי השכירות נחשבים להכנסה שמקורה מהפעלת התחנה. קבלת פרשנותה של אורה באשר להיות דמי השכירות חלק מרווחי התחנה, תחייב קיזוז ההוצאות מדמי השכירות, היינו, קיזוז דמי ההפעלה המשולמים לדלק, אשר הינם גבוהים יותר מהכנסת דמי השכירות. אשר לכן, לאורה אין כל זכות לקבל את העתקי זכרון הדברים והתוספת לו, מה גם שחשיפתם תפגע בסודות מסחריים של בלסקי. טענות אורה בדבר הדוחו"ת הנוגעים לכמויות הדלקים, הינן בבחינת הרחבת חזית, ומשכך, דינן להידחות. לגופו של עניין, הדוחו"ת שנמסרו לאורה כללו את כל הנתונים הכספיים והכמותיים לגבי רכישת ומכירת הדלקים, ואם לא די בזאת, הרי שאורה קיבלה בנוסף גם את כל הנתונים מאת חב' דלק אליהם היא פנתה ישירות. טענות שהועלו לגבי אי התאמות בין הדוחו"ת המתייחסים לכמויות הדלקים, נסתרה בעדותו של ירוסלביץ. מבחינה דיונית - ככל שהתביעה מתייחסת לאירועים וחשבונות עובר ליום 8.2.97, הרי שעילתם התיישנה. מעבר לכך, אורה מנועה מלהעלות טענות הנוגעות להתחשבנות ביניהם, היות וביום 28.11.99 מסרה אורה לבלסקי כתב התחייבות, בו וויתרה אורה על כל טענותיה באשר להתחשבנויות בין הצדדים עד ל - 31.12.98. בפועל אישרה אורה את כלל הדוחו"ת הכספיים, ומשכך, חל כלל החשבון המאושר, לפיו פתיחת חשבון מאושר מותרת רק במקרה של תרמית או טעות חמורה הבאות לידי ביטוי בזיכויים חסרים ובחיובים יתרים. משכך, הנטל להוכיח כי החשבונות המאושרים אינם נכונים, מוטל על אורה.

6.      לטענת דלק, היא אינה צד להסכם בין אורה לבלסקי ותפקידה מסתכם באספקת הדלקים כעולה מהסכם הזיכיון. זכותה של אורה לקבלת חשבונות מאת דלק אינה עומדת לה בכל הנוגע להתקשרויותיהם הרחבות של בלסקי ודלק, והיא עומדת לה, לכל היותר, בכל הנוגע לחשבונות הנוגעים להסכם הזיכיון, וחשבונות אלה נמסרו לה, תוך פירוט מלא של כמויות הדלקים. זכרון הדברים והתוספת לו משנת 1997 אינם נוגעים לתחנת הדלק, ובוודאי שלא לזכותה של אורה למחצית מרווחי התחנה, וחשיפתם תפגע בסודות מסחריים.

דיון

7.      משהוגשו חשבונות לאחר שניתן צו להגשתם, שתיים הן דרכי תקיפת החשבון: התובע רשאי לדחות את חשבון הנתבע בכללותו, ופעמים יזכה בצו המחייב את הנתבע לערוך את כל חשבונותיו מחדש. דרך אחרת היא, שהתובע יחלוק רק על פרטים מסוימים שנרשמו בחשבון לחובתו, או שיבקש להוסיף פרטים החסרים בחשבון לזכותו (ע"א 127/83 אורי ברלב ואח' נ' פנינה רפופורט ואח', פ"ד מ (3) 249, עמ' 256-257). בענייננו, אורה לא שללה מכל וכל את טיב החשבונות שהוגשו ואמינותם. אורה התייחסה לחשבונות שהוגשו לגופם, וביקשה להראות כי החשבונות אינם נאותים בשל כך שהם לוקים בחסר ואינם נותנים תמונה נאמנה של מצב העסקים של השותפות. נטל ההוכחה להוכיח כי החשבונות הם נאותים, מוטל על הנתבע (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003) בעמ' 178). השאלה היא האם בלסקי הוכיחו כי החשבונות שהגישו הם נאותים ומשקפים את המציאות.

רואה החשבון ירוסלביץ, אשר ניהל את מערכת החשבונות של שותפות אורה -בלסקי, העיד, כי לגבי כל אחד מעסקיו של בלסקי מנוהלת מערכת חשבונות נפרדת ודוחו"ת כספיים נפרדים. על פי ירוסלביץ, בכל שנה ושנה, החל ממועד תחילת פעילותה של התחנה, בטרם אושרו הדוחו"ת באופן סופי ודווחו לרשויות המס, הועברו טיוטת הדוחו"ת להערותיו ואישורו של ועד מושב אורה, כמו גם בלסקי. ככל שהדבר נדרש, ניתנו לנציגי המושב הסברים וביאורים מפורטים, בעל פה ובכתב, בנוגע לדוחו"ת (תצהירו - נ/1).

ירוסלביץ שלל את טענת אורה, לפיה כספי ההטבות וההנחות שניתנו לבלסקי על ידי חברת דלק, לא קיבלו ביטוי מלא בדוחו"ת הכספיים (פרו' עמ' 24), ואף פירט בתצהירו את ההטבות שהתקבלו. עדותו היתה עניינית, ברורה, מפורטת, לא נמצא בה מתום והיא לא נסתרה, בין בחקירה נגדית ובין בעדות אחרת. חברת בלסקי שיווק דלקים ושמנים בע"מ אכן שימשה כספקית הדלק, אך עובדה זו היתה ידועה לאורה מלכתחילה, מה גם שעל פי ההסכם, בחירת ספק הדלק היתה נתונה לשיקול דעת בלעדי של בלסקי. ככל שניתנו לבלסקי הטבות שלא נכללו בדוחו"ת הכספיים, הן ניתנו לו כספק הדלק ולא כמפעיל התחנה (ראה תצהירו של צבי בלסקי נ/2, ועדותו בעמ' 36, 38). בעניין זה יש להבהיר, כי בדרך כלל חברות הדלק אינן מספקות ישירות את הדלק לתחנות הדלק, והספקת הדלק מבוצעת באמצעות סוכן. מחיר הדלק הינו מחיר אחיד והוא נקבע על פי מחיר מתקן. עמלת הסוכן והטבות שונות הניתנות לו כסוכן, משולמות על ידי חברת הדלק ואינה קשורה לגובה המחיר הנקבע לתחנה, והיא בעצם הפער בין מחיר המתקן למחיר הבז"ן (בתי זיקוק נפט) במרווח הסיטונאי (עדותו של צדיק - פרו' עמ' 52-53).

8.      אורה טענה, כי בחשבונות אין פירוט של כמויות הדלקים שסופקו וחסרים מידע ומסמכים על מספר מיכליות הדלק, תעודות המשלוח המופקות על ידי מסופי הדלק, תעודות הקבלה, הדוחו"ת היומיים הידניים והדוחו"ת הממוחשבים. בעניין זה העיד ירוסלביץ, כי הנהלת החשבונות של התחנה נבדקת על ידי מערכת המלאי של התחנה. מערכת המלאי של התחנה נבדקת בהתאם לתעודת המשלוח המוזנת למלאי והיא גם מוזנת להשוואה עם חשבונית של הספק. המכירות נבדקות לפי מצב המונים של המשאבות, המוזנים ישירות למחשב המחובר אליהן. כמו כן העיד, כי שיטת הפעולה אינה מאפשרת לחברה כסוכן המספק דלקים לתחנה למשוך דלקים מהמסוף שלא לתחנה ספציפית. בלסקי שיווק דלקים בע"מ, כסוכן הדלק, "אוסף" את הדלק ממסוף דלק השייך לנתבעת 3, היא שמוציאה תעודות משלוח ומציינת בכל תעודה לאיזו תחנה מיועד הדלק (פרו' עמ' 18). כאשר מיכלית הדלק מגיעה לתחנה, מנהל התחנה, או אחראי המשמרת, מקבלים את הדלקים ובודקים את פירוט הדלקים ומוציאים תעודת כניסה לתחנה, שהיא למעשה מקבילה וזהה לתעודת המשלוח (פרו' עמ' 17). בדוח היומי מופיע כמות המלאי, ובסוף היום מגיעים לפדיון היומי של התחנה באותו יום (פרו' עמ'  20). הדוחות היומיים מוזנים להנהלת החשבונות והם מהווים את המכירות של התחנה בניכוי מע"מ המנוטרל על ידי המחשב. מעבר לכמויות המדווחות על ידי המחשב, נבדק המלאי גם באמצעות ספירה בשטח עם מדיד כל מספר ימים (פרו' עמ' 21). לשאלת ב"כ התובע מדוע במאזנים אין אינדיקציה לכמויות הדלקים - ענה ירוסלביץ, כי לפי עקרונות ניהול ספרים במאזנים לא נותנים כמויות, אלא סכומים, ובדוחו"ת של ירוסלביץ יש בנוסף לפירוט הסכומים גם פירוט מלא של קניות ומכירות לפי סוגי המוצרים. ירוסלביץ העיד כי לפני הוצאת כל דו"ח נעשית השוואה כמותית של התנועה של כל השנה (פרו' עמ' 22). באשר לסטיות בין כמויות ההספקה לכמויות המכירה של הדלק, העיד צדיק כי כמות הדלק הנמכרת תהא דומה לכמות הדלק המסופקת לתחנה, אך אף פעם לא תהייה זהה. כמות הדלק הנמכרת יכולה גם להיות גבוהה מזו המסופקת, במקרה בו התחנה מוכרת מהמלאי (פרו' עמ' 52). סטיות שכאלה יכולות להיות גם במשך שנים, והן תלויות בנפח המכלים. בנקודה זו העיד גם ירוסלביץ, כי בתעודת המשלוח מופיעה הכמות ברוטו של הדלק, היות והתחנה, או כל בעל תחנה, מקבל אחוז או חצי אחוז התאיידות ויכול להיות שהכמויות הם באותו משקל, גם אם יש סטיה בכמויות (פרו' עמ' 11).

9.      מן האמור עולה, כי הנהלת החשבונות בוצעה בצורה מקצועית נאותה, והתבססה על כל מערכת האסמכתאות והחשבונות בדבר נתוני האספקה, המכירה והמלאי של התחנה (ר' ע"א 127/83 אורי ברלב ואח' נ' פנינה רפופורט ואח', פ"ד מ (3) 249, עמ' 256-257, שם קבע בית המשפט כי החשבונות הוכחו כלא תקינים, היות והם לא נערכו בצורה מקצועית חשבונאית נאותה). למעשה, אורה לא טענה כל טענה כנגד הנתונים המופיעים בדוחו"ת, וכל טענותיה הם בכך שהנתונים אינם מספקים, בנוגע להטבות שניתנו לבלסקי ובנוגע לכמויות הדלקים. לדעתי, בכך בלבד אין כדי לקבוע כי החשבונות אינם נאותים. בע"א 127/95 מועצת הפירות יצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ ואח', פ"ד נא (4) 337, עמ' 352-353, בחן בית המשפט את נאותות חשבונות אשר הגישה מועצת הפירות. בית המשפט קבע, כי למרות שראוי שיינתנו הסברים נוספים בנוגע לנתונים המופיעים בדוחו"ת, אין בכך כדי להצדיק גילוי כל פנקסיה של המועצה. במקרה מהדרין נטען, כי אין אפשרות לרדת לעמקם ולפישרם של המאזנים בלא לקבל את המסמכים והאסמכתאות העומדים בבסיס המאזנים. אולם, בית המשפט קבע, כי כדי לבסס טענה בדבר אי אמינות הדוחו"ת הכספיים היה מקום להביא ראיה כלשהי שתצדיק מסקנה השוללת את אמינות הדוחות, נטל שלא הורם. בית המשפט ציין שם כי ניתן מידע מספק, והוסיף כי גם לו היה מסתבר כי מהותו של סכום זה או אחר אינה ברורה דיה, ספק אם היה בכך כדי להצדיק חשיפת כל ספריה וחשבונותיה של המועצה. משהוברר לגבי אילו מהסכומים נטושה המחלוקת בין הצדדים, הרי שאין צורך בחשיפת כל החשבונות של המועצה כדי לברר מה מהותם של אותם סכומים וניתן, במסגרת תביעה כספית רגילה, לבחון בעזרת עדויות וראיות אחרות שיוגשו לצורך התביעה הכספית ולברר את מהותם. בענייננו, החשבונות שהוצגו והוגשו היו מלאים ומסודרים ואורה לא הביאה ראיה של ממש כדי לקעקם או להטיל בהם ספק. אכן, אורה ביקשה להגיש תצהירים נוספים של חוקרים פרטיים אותם שכרה על מנת להוכיח כי מכליות הדלקים המספקות לתחנה הינן רבות מאלה המדווחות בדוחו"ת, אלא שחוקרים אלה ביצעו מעקב אחרי מכליות בשנת 2005 בלבד ואילו מסגרת התביעה דנה בחשבונות עד שנת 2003, ולפיכך נתתי בזמנו החלטת ביניים שלא לאפשר עדויות אלה.

10.  משקבענו כי החשבונות נאותים ומספקים את המידע הדרוש באשר להטבות שניתנו לבלסקי על ידי חברת דלק ובאשר לכמויות הדלקים, נותרה לדיון טענת אורה בעניין הסכם בלסקי - דלק. אין מחלוקת כי הסכם בלסקי - דלק לא הובא לידיעת אורה, ולא נכלל בדוחו"ת הכספיים. עיקר המחלוקת בין הצדדים בנקודה זו הינה האם הסכם השכירות נוגע להסכם בלסקי-אורה, או שמא הוא נוגע לכלל עסקיו של בלסקי. ירוסלביץ העיד - עדות סדורה, ברורה שלא נסתרה - כי דמי ההפעלה המשולמים על ידי בלסקי לחב' דלק הינם בשיעור של 35% מעמלת המפעיל בגין הדלקים הנמכרים בתחנה בתוספת מע"מ. עמלת המפעיל, הינה ההפרש שבין מחיר מכירת הדלקים לצרכן (ללא מע"מ) בהתאם למחירון המומלץ של חברת דלק למכירת דלקים לצרכנים, לבין המחירון לקמעונאי של חברת דלק (ללא מע"מ והנחות) של עלות רכישת הדלקים על ידי התחנה מדלק. לכן, בפועל, ההתקשרות בלסקי - דלק לא שינתה מאומה, הן לענין אופן הפעלת תחנת הדלק על ידי בלסקי והן באשר לגובה התקבולים להם זכאית אורה. גם באשר לתקופה בה הופעלה התחנה על ידי דלק, העיד צדיק כי התקבולים להם זכתה בלסקי בגין הסכם השכירות, נקבעו לפי עמלת הסוכן שהיה בלסקי מקבל, וללא קשר לכמות המכירות (פרו' עמ' 47, 49, 51). לדברי ירוסלביץ הדוחו"ת הכספיים של תחנת הדלק משקפים רק את התנועות של קניות ומכירות דלקים בתחנה, ואילו עניין השכירות אינו נוגע לאורה (פרו' עמ' 24).

יודגש כי איננו דנים עתה בעילת תביעה כספית, אלא בבחינת נאותות החשבונות. הטענה העיקרית של אורה בעניין זה הינה, כי לא הומצאו לידיה העתקי זכרון הדברים והתוספת לו. מסמכים אלה מתייחסים לתקופה קצרה יחסית, בין 10.1.97 (מועד כריתת זכרון הדברים) לבין ה- 26.6.98 (מועד העברת זכויות הפעלת התחנה בחזרה אל בלסקי), ועל מסמכים אלה עלה הקצף. השאלה העולה עתה היא האם יש באי מסירת העתקי זכרון הדברים והתוספת לו כדי לפגום בנאותות החשבונות אשר הוגשו. כהערת אגב אעיר, כי טענת הנתבעים, לפיה חשיפת זכרון הדברים תביא לחשיפת סודות מסחריים, אינה רלוונטית ככל שמדובר בחוזים הכוללים את תחנת דלק אורה. לעצם העניין, ייתכן והיה מקום למנות חוקר על פי תקנה 123 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אלא שבמקרה זה חברו להן שתי עובדות המטות את הכף לאי מינויו של חוקר. הראשונה, חתימת אורה על מסמך מיום 28.11.99, בו היא מוותרת על כל טענותיה עד ליום 31.12.98. כתב הוויתור נחתם לאחר שלובנו בין הצדדים המחלוקות הנוגעות להתחשבנות בין הצדדים, ולמעשה חל כלל ה"חשבון המאושר". על פי כלל זה, מקום בו התובע אישר את החשבון, הנתבע פטור מלהוכיח כי החשבונות שהגיש הם נכונים. פתיחת חשבון מאושר מותרת רק במקרה של תרמית או טעות חמורה, הבאה לביטוי בזיכויים חסרים ובחיובים יתרים (ע"א 1842/90 אורי בר לב ואח' נ' פנינה (לוינזון) רפפורט, פ"ד מח (5) 221, עמ' 229-230). במקרה שלפנינו, אורה לא הוכיחה כי הסכם השכירות נועד כדי לרמות או להונות באופן המצדיק פתיחת החשבון המאושר. השניה, שיהוי בהגשת התביעה בעניין זה. חישוב תקופת ההתיישנות מיום הגשת התביעה (8.2.04) מוביל למסקנה כי התביעה הוגשה כארבעה חודשים לפני תום תקופת ההתיישנות, וניתן אף לומר כי חלקה התיישן. השיהוי בענייננו מקבל משנה תוקף לאור העובדה כי לאורה היו טענות בנוגע לדוחו"ת הכספיים כבר בשנת 99', ולמרות זאת היא בחרה לחתום על הסכם הוויתור. מעבר לכך, לדברי בלסקי, משנת 2000 החלה אורה לעכב את חתימותיה על הדוחו"ת בטענות שונות, אך למרות זאת לא הוגשה כל תביעה בנדון. יודגש שוב, כי אין בשיהוי בענייננו כדי להכריע בתביעה הכספית, אולם יש בכך כדי להוות שיקול לאי מינויו של חוקר לבדיקת נאותות החשבונות, מקום בו עיקר המידע נתגלה, ונקודות נוספות יכולות להתבהר במסגרת תביעה כספית.

סיכום